מושבים, משקים ונחלות – נחלות במדינת ישראל הוקצו למתיישבים בכפוף להוראות החלטת מועצה מקרקעי ישראל מס’1.
במבוא להחלטה צוין כי מדובר ב”נוסח שהובא בפני מועצת מקרקעי ישראל ביום 17.5.65 ואושר ע”י הממשלה בהחלטה מס. 489 מיום 23.5.65″, על חיזוק נוסף לעידון של ההחלטה בחוקי המדינה ניתן ללמוד מדברי ההמשך בהחלטה”.
“מחליטים כי מדיניות הממשלה בעניין החזקת ומסירת קרקעות ואדמות ישראל כמשמעותן בחוק יסוד מקרקעי ישראל, תש”ך – 1960 (להלן – מקרקעי ישראל), תהיה כפי שפורטה להלן. מטילים על שר החקלאות להביא מדיניות זו להחלטת מועצת מקרקעי ישראל כדי שזו תאמץ לעצמה מדיניות זו; כן מחייבים את נציגי הממשלה במועצה להצביע בעד קבלת הצעה זו במלואה…”
מעמדה של החלטה זו לאור עיגונה בחקיקה, שונה ממעמדן של החלטות מועצת רשות מקרקעי ישראל והיא מעין “דין מחייב”¹
ההחלטה דנה בכללים המשפטיים שלאורם הוקצו הנחלות במושבים וקרקעות לקיבוצים, הקרקע החקלאית מוקצאת בדרך של חכירה לתקופה של 49 שנים המתחדשת לתקופה חכירה זהה נוספת כל עוד נשמר אופי השימוש בקרקע.
הקצאת הקרקע מתבצעת לאגודה החקלאית עליה נמנים החברים – במושב יוחכרו הנחלות ישירות למתיישב באמצעות החוזה המשולש – רשות מקרקעי ישראל – הסוכנות היהודית – האגודה, או במושבים שאינם “סוכנותיים” (כינוי למושבים אשר לא היו, או אינם קשורים עוד לסוכנות היהודית), באמצעות החוזה – רשות מקרקעי ישראל – אגודה.
ההקצאה בקיבוצים נעשית בהסכם חכירה למול הקיבוץ, אשר מקצה לחברים בדרך של שיוך חוזי יחידת מגורים או שטח לבנית בית – כל זאת בהתאם להסדרים הנהוגים בכל קיבוץ.
מתיישב ובני משפחתו – רשאים להחזיק נחלה אחת בלבד, מאחר ועל היחידה המשפחתית נמנים ילדי המשפחה עד גיל 18, הרי שמעל גיל זה, על פי הוראות רשות מקרקעי ישראל, רשאי אדם להירשם כחוכר משק במדינת ישראל, כל זאת בכפוף לתקנון האגודה החקלאית המציין בפרק החברות באגודה את התנאים בהם שעל המועמד לחברות באגודה למלא, לרבות גילו של המועמד לחברות.
החוכר – בכפוף להחלטה, חייב להתגורר בנחלה, ולעשות שימוש בקרקע עבור המטרות שהוגדרו בהסכם החכירה, ההחלטה מפרטת את הנהלים להחזרת הקרקע לרשות מקרקעי ישראל במקרים של הפסקת העיבוד.
כמו כן מתייחסת ההחלטה למקרים של פטירת החוכר ו/או חוכרי הנחלה, והסדרי העברת זכויות החכירה ליורש מוסכם.
בשנים שחלפו ממועד קבלת ההחלטה, חלו שינויים רבים במדיניות של מועצת רשות מקרקעי ישראל, שאחד הבולטים שבהם הינה המגמה לאפשר לחוכר לחתום על הסכם חכירה אישי למול רשות מקרקעי ישראל, ואף לרכוש את הזכויות למגורים בחלקת המגורים, ובכך להיות פטור מכל תשלום עתידי לרשות מקרקעי ישראל בגין בניה בחלקת המגורים, בכפוף לתכנית תקפה.
¹ ורד דשא, המשפט החקלאי בישראל (2014) מעמדה הסטטורי של החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס’1.
